החלטה בתיק ע"מ 1304/12

המשיב נעצר לאחר שנמצא בחיפוש בביתו ציוד מלחמתי כדלקמן:

8 מחסניות מלאות כדורים בקוטר 5.56 מ"מ; מחסנית מלאה כדורים מסוג 7.62 מ"מ; מחסנית מלאה בכדורי אקדח מסוג 9 מ"מ; מספר רב של כדורים מסוגים שונים; מארזים כחולים של כדורים מסוג 0.3 עם מחסניות; שני שכפ"צים ונרתיק כתף לאקדח.

בחקירתו הודה המשיב כי הכדורים הם שלו, לאחר שהיו בעבר של אביו, וכי החביאם בביתו במקום מסתור. לטענתו, החזיק בכדורים כי לא רצה שאלה יגיעו לידיהם של ילדים.

כתב האישום מייחס למשיב עבירה של סחר בציוד מלחמתי, ועם הגשתו ביקשה התביעה אף את מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בין היתר, הציגה התביעה את עברו הפלילי של המשיב, שנשפט בעבר בגין עבירות של סחר באמל"ח, ותלוי ועומד נגדו מאסר מותנה בר הפעלה של 18 חודשים.

בקשת התביעה למעצרו של המשיב נדחתה על ידי בית משפט קמא. בנימוקי ההחלטה צויין כי אין המדובר בסחר בציוד מלחמתי אלא בהחזקתו בלבד, דבר המקהה מאוד את המסוכנות, ובנוסף צויין כי "ספק אם התנאי [המאסר המותנה - צ.ל.] האמור מתייחס למקרה בו מדובר באחזקה פסיבית בלבד".

דיון והכרעה

המשיב הודה בהחזקת הציוד האמור בביתו, וזה כאמור נמצא ומהווה מוצג ראייתי בתיק. אין מחלוקת אמיתית, לפיכך, על קיומן של ראיות לכאורה.

השאלה המרכזית היא בדבר קיומה של עילת מעצר. אכן, יש להניח כי המשיב לא החזיק באמל"ח לצרכי סחר במובנו היומיומי. אין ראיה כי התכוון למכור את האמל"ח או להעבירו לאחרים. עם זאת, עדיין המדובר בכמות תחמושת שאינה מבוטלת - מאות כדורים ומספר משמעותי של מחסניות תואמות - המלמדת על מסוכנות כשלעצמה, גם אם לא הייתה כוונת מכירה של ציוד זה. עם זאת, מוכן אני להניח כי בהעדר כוונת סחר ממשית, המסוכנות אינה מן הגבוהות, אף שאין לומר כי אינה קיימת כלל.

עם זאת, נדמה כי בית משפט קמא שגה שגיאה מהותית בכל הנוגע לשאלת המאסר המותנה בעניינו של המשיב. האחרון נשפט בתיק (יהודה) 1213/07 לאחר שהודה בעבירות של החזקת אמל"ח וסחר בציוד מלחמתי. נגזרו עליו 30 חודשי מאסר בפועל, קנס בסך 2,000 ש"ח וכן 18 חודשי מאסר על תנאי. התנאי כפי שנוסח הינו: "שבמשך 5 שנים מיום שחרורו ממאסרו לא יעבור הנאשם עבירה בה הורשע או כל עבירה שעניינה נשק או אמל"ח מסוג כלשהו: ייצורם, החזקתם או סחר בהם".

לומר כי התנאי אינו חל על "אחזקה פסיבית" הינה קביעה שגויה ומוטעית על פניה. המשיב החזיק בביתו במקום מסתור כמות תחמושת נכבדה ומשמעותית. העונש המותנה בעניינו חל ללא כל ספק, ואם יורשע ניתן להפעילו ללא קושי.

יתר על כן, ניתן לצפות ממי שכבר הורשע בעבירות של סחר באמל"ח שילמד את לקחו וימנע מלהחזיק באמל"ח מסוג כלשהו - ודאי לא תחמושת בכמות משמעותית כפי שנמצאה בביתו של המשיב.

גם אם נקבל את טענת המשיב כי לא התכוון לסחור באמל"ח, וביקש להחביאו על מנת להרחיקו מילדים, לא ברור מדוע היה צריך לעשות כן בתוך בית מגוריו, ומדוע לא העביר את האמל"ח לגורם מוסמך כלשהו.

יתר על כן, לאור עברו, ולנוכח העונש לו צפוי המשיב אם יורשע, גם בהתחשב בנסיבות המקילות בעניינו, הוא צפוי לעונש משמעותי. במקרה כזה, עולה גם חשש להימלטות מאימת הדין.

כפי שציינתי בע"מ 1538/09 מימי נ' התביעה הצבאית:

"במקרה זה, ולאור העונש לו צפוי העורר אם יורשע, נדמה כי מתקיים חשש שמא יעדיף העורר להפקיר את ממונו על פני שהייה ממושכת יחסית מאחורי סורג ובריח".

(וראו גם בש"פ 7223/97 אגרב נ' מדינת ישראל, תק-על 97(4), 11 ,עמ' 12)

חשש זה נכון לגבי המשיב שלפניי. בהצטבר חשש זה לכך שבחר להחזיק כמות תחמושת משמעותית בביתו, שכשלעצמה יש בה מידה של מסוכנות, הרי שמתבקשת המסקנה כי שגה בית משפט קמא עת הורה על שחרור בחלופת מעצר.

לאור האמור לעיל, אני מקבל את ערר התביעה, ומורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

ניתנה היום,  ­23 בפברואר 2012, ל' בשבט התשע"ב, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.